יו יו 2018 גדול
[ssba]

פורסם בתאריך קטגוריות מגזין
מגזין

ילדי טבע: הישראלים שמגדלים את הילדים שלהם בחופש מוחלט

טרנד החיים "הטבעיים" לא פוסח על שום תחום היום, מתזונה, בריאות, פסיכולוגיה, חינוך ובוודאי בוודאי כשמדברים על גידול ילדים. חינוך ביתי, הנקה למרחקים, תזונה טבעונית, הימנעות מחיסונים, צעצועי עץ, מסגרות פתוחות ואלטרנטיביות – הם המאפיינים העיקריים היום של הורות שדוגלת בדרך טבעית.

אבל גם לינה משותפת, הנקה למרחקים ושאר הדברים שהוזכרו פה, עדיין מתקיימים, לפחות ברוב המקרים, בציוויליזציה הרגילה ובתוך חיי היום יום שלנו שמוקפים בטלפונים חכמים, מכוניות, עבודה, לו"ז צפוף או צפוף פחות וציות לחוקים ולחברה שמקיפה אותנו. בין אם היא עירונית או כפרית.

צלמת העיתונות, אבישג שאר ישוב, צילמה לפני כ-5 שנים מוסף לעיתון כלכליסט, אשר עסק בצורות מגורים שונות בארץ. על הפרויקט הזה היא עבדה במשך חצי שנה ודרכו הגיעה למספר קהילות כאלה בישראל. לאחר שהמוסף התפרסם אבישג הרגישה שהפוטנציאל של הפרויקט לא מוצה מבחינתה ושהיא חייבת להמשיך ולצלם עוד, הפעם בצורה עצמאית. כך נולד הפרויקט "קהילות אלטרנטיביות בישראל". בעקבותיו הגיע הפרויקט הנוכחי של אבישג, בו היא עוקבת אחרי משפחה אחת כבר 3 שנים, Home away from Home.

צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב

לשחק עם עקרבים

במבט ראשון קשה להאמין שהתמונות האלו מצולמות בישראל. כשנחשפתי לתמונות לראשונה הייתי בטוחה שהן מאוסטרליה, ניו זילנד או כל מקום אחר בעולם שהוא לא פה. האמת שזה הדבר הראשון שאמרתי לאבישג על התמונות שלה. כלומר השני, הראשון היה וואו. "אותי לא הפתיע שמתקיימות כאלה קהילות בישראל מהסיבה הפשוטה שבמדינה כל כך אינטנסיבית כמו המדינה שלנו צפוי שאנשים ירצו לקיים לעצמם קהילות מבודדות שמנסות לקיים את עצמם מחוץ למירוץ. לפי מה שידוע לי יש בארץ מספר קהילות בודדות".

מה הדבר שהכי הדהים אותך במקומות האלה?
"אחד הדברים הראשונים שזכורים לי היא צורת החינוך של הילדים. יש משפחה שאני עוקבת אחריה ב-3 השנים האחרונות. בתחילת התיעוד שלי המשפחה הסתובבה בארץ בוואן ששימש להם כבית. יום אחד כשבאתי לפגוש אותם, הם חנו בתוך שדה והילדה הקטנה, כבת שנה וחצי, נעקצה לאחר שניסתה לשחק עם עקרב. היא כמובן מיד התחילה לבכות, אבל אז התרחש מחזה מרתק: המשפחה התאספה ליד הוואן, התיישבה על האדמה כשהאבא אחז בכוס ובתוכה העקרב. לאט לאט הוא נתן לילדה להתרכז במראה ובצורה של העקרב שתפס, הראה לה איך העקרב עוקץ על מנת שהיא תדע לזהות לאלו בעלי חיים להתקרב ומאלו להתרחק, כי הרי זו ילדה שחיה עם הטבע. מאז גם גיליתי שמרבית המשפחות נמנעות מלאסור על הילדים דברים (כמובן כל עוד זה לא מהווה סכנה) ולא מפחדות מהתנסות של הילדים ולמידה, גם כשלעיתים זה מלווה בבכי".

צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב

איך מתנהל יום במקום כזה עם ילדים?
"כמו בכל קהילה יש כל מיני משפחות שמרכיבות אותה. חלק מהמשפחות שאני פגשתי חיות פחות או יותר לפי השמש, כך שהן מתעוררות מעט אחרי הזריחה ומסיימות את מטלות היום עם השקיעה. גם צורת המזון של חלק מהקהילות מחוברת מאוד לאדמה ולעונות השנה, כשחלק מהאנשים ניזונים מהגידולים שטיפחו וצמחו באותה עונה".

האם יש ניסיון ליצירת מסגרות לילדים?
"בקהילה אחת היה "גן הורים", גן שהתנהל בכל יום עם הורה שונה מתוך הקהילה ועם הזמן התפתח להיות כ"גן רגיל" עם גננת. בגן לומדים המון על צמחים, והאמת שזה מדהים לראות איך ילדים מתחת לגיל 3 יודעים לזהות מהו סרפד ומה התחושה שהוא עושה וכן צמחים שונים, ובעיקר, מה מותר לאכול ובמה אסור לגעת. אוכלים בגן המון פירות וירקות ומבלים חלק נכבד מהיום בטבע. אגב בחלק מהמקרים הילדים כן הולכים למסגרות גם מחוץ לקהילה שבה הם גרים וגם אז זה לרוב בחינוך אלטרנטיבי".

צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב

מחוברים לפייס

קשה להישאר אדישים לתמונות האלה. קשה שלא לקנא באומץ של האנשים האלה. קשה שלא לקרוא את הכתבה הזו ולרצות רק למצוא איזה חור מבודד בארץ ולהתחפר בו. אבל כמובן שהחיים קצת מורכבים יותר מזה, גם לאנשים שמצולמים פה מן הסתם, ויש גם גורמים נוספים כמו משפחה וחברים והניתוק הוא לא באמת מכל מה שהכרת עד עכשיו. גם על החשיבה הזו יש לאבישג מה להגיד לי. "יש אנשים שנוטים לפרש את האנשים החיים בקהילות האלה כ'מנותקים', אך האנשים האלה מחוברים בדיוק כמו כל בן אדם אחר. הם פשוט בוחרים לחיות בקצב אחר, ובסביבה דומה להם שתתמוך ותהיה להם לקהילה. כמעט כל האנשים בקהילה מחוברים לרשתות חברתיות, בעלי טלפונים חכמים ומחוברים למה שקורה גם מחוץ לקהילה.

ובכל זאת, זה מרגיש שם כל כך אחרת. כמעט כמו ביקום מקביל. שם לא תשמעו על 'חלום הדירה' או הארנונה הגבוהה. הכמיהה היחידה שם היא לטבע, לפשטות, לאדמה. בישראל מתקיימות כיום עשרות קהילות אקולוגיות המאמינות ביצירה של סביבת חיים טבעית והרמונית עם הטבע והאדמה. 'האדמה לא שייכת לנו, אלא אנחנו שייכים לאדמה', זוהי המנטרה שלהם. המון אנשים בקהילה הם אמנים כמו אנשי קרקס, תכשיטנים, ציירות, פסלים וכו'".

צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב

ובאיזה בתים חיים?
"אוהלים מונגולים, טיבטיים, בתי עץ, בוץ ועוד, כשהמאפיין את הרוב זה שאין לבית קירות/ חדרים, כולם נמצאים כל הזמן באותו החלל. אין מצב לשמוע שם אמא שצועקת 'לך לחדר שלך'. כאן הכל הוא אותו החדר. ולמרבה ההפתעה העובדה שהמשפחה נמצאת כל הזמן יחד שומר על שיח תמידי. זה ממש לא יוצר יותר חיכוכים. גם ההתייחסות לילד היא בצורה מאוד בוגרת, מדברת. יש המון מקום להקשבה ולדיבור עם הילד, כבר מגיל ממש צעיר.

"הבתים בקהילות מאוד פתוחים לא מתקשרים לבקש סוכר מהשכן, אלא פשוט מגיעים אליו. לפעמים גם נשארים לארוחת ערב יחד ומסיימים במעגל שירה והודיה על האוכל. חלק מהאמהות יניקו מידי פעם לא רק את ילדיהם שלהם. הרוב המוחלט של התינוקות מסתובבים עם חיתולים רב פעמיים ובמשפחות מסוימות מלמדים את התינוק מגיל קטן 'לסמן', כשהוא צריך לשירותים. רוב הנשים יולדות את ילדיהם בבתים ומתייעצות אחת עם השניה בטיפול הילדים, וכן נעזרות באנשים בקהילה המתעסקים בטיפול ובדיקור כשמישהו מהמשפחה חולה".

"תמיד סיקרן אותי לראות איך מתנהל קן נמלים מבפנים, בקהילות גיליתי את התשובה, כשראיתי את כולם נרתמים לצורך הכללי של הקבוצה. כמו בקן, כך גם בקהילה. כאן המושג המקובל של הורות בתור אבא ואמא מתקיים בין היתר במרחב השיתופי כשהאמא של כולם היא 'אמא אדמה'. אנשי הקהילה מאמינים שדרך יצירת חיים שיתופית ניתן לגדל את הילדים לסביבה טבעית ובריאה המאפשרת לילד לגדול עם הטבע ולתוכו. הרצון שלי לגלות את עולמם הוביל אותי במהלך השנתיים האחרונות למסע אל תוך אותן הקהילות שם נגלה אלי בכל פעם מחדש עולם אחר, מלא באנשים מרתקים, בעלי אמונות שונות כשהמשותף לכולם הוא הצורך והרצון הגדול – לגדול עם האדמה".

צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב
צילום: אבישג שאר ישוב

אבישג שאר-ישוב, 25 עובדת היום כצלמת חדשות בין היתר בעיתון מקור ראשון, עיתון הארץ ובמגזינים נבחרים בארץ ובחו״ל. בימים אלו ממשיכה את הפרויקט שלה ובמקביל מחפשת את הפרויקט החדש, את הסיפור הבא שיכבוש את לבה (מוזמנים לספר לה אם אתם מכירים אחד שכזה). הפרויקט נמכר עד היום לארבעה מגזינים בחו"ל והוצג בקיץ האחרון בתערוכה מיוחדת בלובר.

 

מגזין   תגיות:
תגובות

NEWSLETTER

בואי גם, מה איכפת לך?


באנר אחרי פוסט