יו יו 2018 גדול
[ssba]
טורים אישיים

למה לחזור לעבוד מיד בתום חופשת הלידה היתה הבחירה הטובה ביותר שעשיתי?

אני מריה וחזרתי לעבוד אחרי 4 חודשים של חופשת לידה. וזו הבחירה הכי טובה שעשיתי כאמא טריה.

הלחץ שלפני
כל אישה עובדת, כבר בחודש השלישי, אם לא ביום בו גילתה שהיא בהריון, מתחילה לשמוע את השאלה הלא הוגנת הזו: "אז את מתכוונת להמשיך לעבוד אחרי שתלדי?"

החברות שלך מחטטות והבוס שלך מפחד, ואת, בסך הכל בחודש השלישי, אולי אפילו לא מבינה את המשמעות האמיתית של השאלה – אבל הסביבה, כבר דורשת תשובות. עוד לפני שאת יולדת ונהיית אמא, את צריכה לחשוב מה את רוצה לעשות כשתהיי אמא ואיזו מן אמא תהיי.

אז איזה ילד יגדל להיות מוצלח יותר – זה שאמא שלו נשארה איתו בבית וויתרה על שנותיה המקצועיות הטובות והייתה שם לנגב לו את האף עד גיל 12, או זה שאמו שילבה בין פגישות, שעות עבודה ארוכות ומדי פעם חטאה בחימום במיקרו של אוכל מוכן? התשובה, כמובן, היא שיש סיפורי הצלחה וכישלון בשני המקרים.

אני אגלה לך סוד – הבחירה שלך להמשיך לפתח את הקריירה שלך לבין להישאר בבית עם הילד שלך היא לא זו שתקבע אם הוא יהיה מחונן וילמד באוניברסיטה, יהפוך להיות יזם מצליח או ילך לאודישן של העונה ה-47 של "האח הגדול".

לעומת זאת, הבחירה שלך אם להישאר בבית או לפתח קריירה לחלוטין עומדת להשפיע על החיים שלך והאושר שלך – יום יום, רגע רגע.

אני לא מדברת פה על ההתלבטות של האם לחזור לעבודה מיד אחרי חופשת הלידה או אחרי שנה, אלא על ההחלטה הכללית של האם את רוצה לחזור לשוק העבודה ולפתח את הקריירה האישית שלך. לכל אחת מהבחירות יש יתרונות וחסרונות, אבל בסופו של דבר התשובה שאמורה להכריע היא התשובה לשאלה "מה יעשה אותך באמת מאושרת".

עבורי, התשובה הייתה שלשלב את האימהות ולרדוף אחרי השאיפות המקצועיות שלי במקביל – יעשו אותי באמת מאושרת. בינתיים, זה מוכיח את עצמו.

מריה ואמילי אחרי שעות העבודה
יום יום, רגע רגע. מריה ואמילי אחרי שעות העבודה

שיעור בהקרבה עצמית
להיות אמא טובה לא אומר לחיות בתחושה מתמדת של אשמה, וויתור עצמי על מה שחשוב לך ולהפוך לאדם היחיד 24/7 בחייו של העולל/ילד/בן נוער. יש בזה הרבה יותר מזה. להיות אמא טובה אומר שכשאת משקיעה זמן בילדים שלך את באמת משקיעה אותו, וכשאת שם בשבילם את באמת שם בשבילם ולהיות שם – ממקום אמיתי וטוב. לא ממקום של הקרבה, ותחושה של "תראו מה אני עושה בשבילכם".

אני נתקלת בהרבה אימהות (חלקן אפילו "משקיעות", חלקן המוצלח יותר אפילו "שוקעות") שבטוחות שלהיות ליד העולל בכל רגע נתון משפר את איכות החיים של כולם. מה שלעיתים הן מתעלמות ממנו, זה העובדה שבתוך תוכן הן מתגעגעות לשיחות של אנשים בוגרים ולאתגר את עצמן בעבודה במקום לשבור את שיאי גינס בכמה פעמים אפשר לשיר "אונייה, אונייה עם כנף כשל יונה". להקרבה הזאת, שלעיתים מתלווות חיזוקים חיוביים מגוכחים מהסביבה כמו, "אבל הכל בשביל הילד", יכולה גם להיות פצצת זמן.

אחרי כמה חודשים (שלא נדבר על שנים) את יכולה למצוא את עצמך שומרת טינה לבן הזוג שמצליח לחיות חיים בוגרים ולהתקדם ברמה האישית, או אפילו לפתח כעס כלפי הילד כשיתבגר ולא יצטרך אותך באותה תדירות. את הרי הקרבת עבורו את השנים הטובות ביותר של חייך – וככה הוא לא מוצא זמן לאמא שלו כשהוא מגיע לגיל העשרה?

כל התחושות האלו, מחלחלות למטה בסופו של דבר. אמא לא מאושרת, מעבר לכך שהחיים קצרים ומגיע לך להיות מאושרת, מעבירה את התחושה לילדים שלה ולבן הזוג שלה. כלומר, ההקרבה העצמית לא עושה טובה לאף אחד. אם את רוצה ליצור סביבה תומכת ומחזקת לילדים שלך – תדאגי להוות מודל לחיקוי גם ברמת האושר האישי שלך.

וחשוב לי להדגיש, אם מה שבאמת משמח אותך זה להישאר עם הילדים בבית ולא לעבוד – זאת הבחירה הנכונה עבורך! אם את רוצה להמשיך להגשים את עצמך מקצועית – אל תתני לשום דבר לעצור בעדך.

מריה ואמילי
הורות לא נמדדת ב-24/7. מריה ואמילי

ברגע שאנחנו הופכים להורים, אנחנו מרגישים שהצרכים של הילדים שלנו הם הדבר הכי דרמטי וחשוב שיש כרגע. בתחילת ההורות אנחנו נוטים לשכוח שהעולם לא עוצר.

ואם מה שאת באמת רוצה הוא כן להגשים את עצמך ואת החיים שהיו לך קודם, כדאי שתזכרי שאם תחכי 14 שנה כדי לחזור למעגל העבודה – העבודה לא תחכה לך. מי שעבדה ב – 14 שנה האלו, התקדמה, צברה ניסיון, מעודכנת יותר. כשתחליטי לחזור לעבוד – את תגלי שאת מאחורה ולמרות הכישורים הטבעיים שלך, את נלחמת על תפקידים של בנות במחצית בגילך, כי בפועל, אתן באותה רמת ניסיון.

בסופו של דבר, הבחירות שאת עושה עבור עצמך כרגע, הן החיים שאת חיה. אם וויתרת על השנים הללו והעברת אותן בתחושת "הקרבה" ו"זה מה שמצופה ממני" את עלולה להרגיש מהר מאוד שהחיים לא הוגנים. כי את הזמן שהיה לך להתפתח ולהשקיע בעצמך, פספסת.

זכותך להיות מאושרת, זו אפילו החובה שלך כלפי עצמך. זו גם החובה שלך כלפי המשפחה שלך והסביבה המיידית שלך.

ההתלבטות שלך היא לא בין לצאת לעבודה לבין להישאר בבית – היא בין מה שיעשה אותך מאושרת באמת.

מריה היא אמא לאמילי בת ה 9 חודשים, נשואה לרועי וחיה במרכז תל אביב, שלא מוותרת על עצמה, ולעצמה, וממשיכה לפתח את הקריירה שלה בתחום התוכן והקהילות. שותפה במיזם האופנה הכלכלי Trench שמושק בימים אלו ומייסדת קהילת הפייסבוק supergirl זה אופי.

טורים אישיים   תגיות:
תגובות

NEWSLETTER

בואי גם, מה איכפת לך?


באנר אחרי פוסט