יו יו 2018 גדול
[ssba]
טורים אישיים

כל יכולות: מה אנחנו באמת צריכות כדי להגיע לאורגזמה?

כולן רוצות את זה, להצליח, לכבוש, להגיע לפסגה. אבל מה אנחנו באמת צריכות כדי להגיע לאורגזמה? הרבה דברים כמובן. בן זוג מתאים, אווירה נכונה, מוזיקה נעימה או לחלופין שקט ודממה, תאורה מחמיאה. רוב הדברים האלו הם הכרחיים אבל לא מספיקים מן הסתם.

ד"ר שרי רוס, גניקולוגית בעלת 25 שנות ניסיון, הוציאה לאחרונה את הספר she-ology, המדבר על אינטימיות נשית בריאה. בספרה, רוס מדברת על כך שחוסר היכולת להגיע לאורגזמה הרבה פעמים נתון בגישה, בתרבות, בדת ובכלל לא בבעיה רפואית. 43% מהנשים חוות קושי בעניין הזה. והדבר מעורר אצלן תחושות קשות של מבוכה, אשמה, בושה.

ד"ר רוס מתייחסת גם להבדל בין גברים לנשים וטוענת שנושא המיניות הגברית מטופל באופן גלוי ונרחב, כאשר ישנן 26 תרופות מאושרות לטיפול באין אונות גברית לעומת אפס תרופות שמטפלות במיניות הנשית. הדבר רק מדגיש את העובדה שהנושא הזה מלווה בחוסר לגיטימציה. עוד היא אומרת כי בשנותיה כרופאה פגשה נשים רבות שמעולם לא חוו אורגזמה. ולמעשה הדבר שכיח אצל כ-20% מהנשים. כשנשאלה האם לא להגיע לאורגזמה זה דבר נורמלי? ענתה שזה לרוב מצביע בעיקר על כך שאישה לא מכירה את הגוף והאנטומיה שלה עצמה, ועוד הוסיפה – "נשים חייבות קודם להבין מה מסב להן הנאה ואושר בכדי להיות יכולות להגיע ליעד הנכסף".

ובזה בדיוק אני רוצה להתמקד. כי, גם פה, כמו במקומות רבים אחרים, מה שאנחנו באמת צריכות יותר מכל דבר אחר זה – אמונה עצמית. יכולת להתמקד בעצמנו, להתכנס. להיות קשובות רק לצרכים שלנו ולנטרל את כל רעשי הרקע. המחשבות המפריעות. העצות הלא מועילות. כל הכתבות השקריות שאי פעם קראנו. כל הסיפורים המוגזמים ששמענו.

ולהאמין.

רק אני זו שיכולה להשקיט את רעשי הרקע ולמצוא את השקט הפנימי שלי, בו אני יכולה לבוא לידי ביטוי. רק אני יודעת מה נכון לי. מה מרגש אותי. ויודעת גם שמה שטוב עבור אחרת לא בהכרח טוב עבורי. ולכן אני צריכה להיות נאמנה לעצמי. להאמין שיש לי את הדרך שלי. ולהיות מוכנה לצאת ולחפש אותה. ללכת אחריה. אחרי עצמי. ולהתאמץ. בכדי להגיע אל הפסגה.

פסגות בחיים. שירלי טמיר
פסגות בחיים. שירלי טמיר

יש הסחות דעת, ברור. דברים שמסיתים מהמסלול. צריך פוקוס ונחישות כדי להשיג מטרות.
בכל מקום בו אנו מפלסות את הדרך אנחנו נדרשות לדברים הללו. ולפעמים קל ללכת לאיבוד. או לוותר. או להשתכנע שאנחנו נהנות מהדרך וזו לא באמת חובה – להגיע לפסגה. הרבה לא מגיעות.
אז אני רוצה לומר, גם בהקשר הזה, שהוא למעשה כל הקשר, שאנחנו כל יכולות.

רק צריכות לזכור את זה. ולהאמין.

שירלי טמיר היא אמא של גילי בן השנתיים וחצי, וגם כותבת שאנחנו אוהבות וממליצות לכן לעקוב אחריה ממש פה. לכתבות נוספות של שירלי לחצו כאן.

טורים אישיים   תגיות:
תגובות

NEWSLETTER

בואי גם, מה איכפת לך?


ameda 960/180