יו יו 2018 גדול
[ssba]
הורים וילדים

עלמה זהר בטור מיוחד: האימהות נחתה עליי כמו טריפ

האימהות נחתה עליי כמו טריפ אל.אס.די, כמו הארה באשראם, כמו מלחמת לבנון השנייה – חוויה טוטאלית ומטלטלת, משנת חיים ותודעה, שאין ממנה דרך חזרה. הזמרת והיוצרת עלמה זהר בטור אישי מיוחד ל"הורים וילדים"

אז אני מסתכלת סביבי, על האמהות האחרות בגינה, ותוהה אם גם הן היו פעם מישהו אחר. אם גם הן מרגישות שהאימהוּת שינתה לא רק את החיים שלהן אלא משהו עמוק הרבה יותר, את מי שהן, את איך שהן חושבות ורואות את העולם, את מה שהן מרגישות.


 הכתבה פורסמה במקור במגזין הורים וילדים. לקבלת גיליון היכרות של המגזין לחצו כאןלעמוד הפייסבוק של הורים וילדים לחצו כאן.


אבל האמהות האחרות תמיד נראות לי כאילו מבחינתן הכל עסקים כרגיל. ילדים הם חלק מהחיים, המשך טבעי לחתונה ולמשכנתה. הן יושבות על הספסל, מחליפות מידע אימהי, ביד אחת מנהלות את המשרד מהנייד וביד האחרת מנדנדות את הנדנדה, בזמן שאני יושבת שם ולא מבינה איך בדיוק אמורים להמשיך את החיים מכאן והלאה.

כי אני כבר לא אוכל לחזור לעולם להיות מי שהייתי. האימהות נחתה עליי כמו טריפ אל.אס.די, כמו הארה באשראם, כמו מלחמת לבנון השנייה – חוויה טוטאלית ומטלטלת, משנת חיים ותודעה, שאין ממנה דרך חזרה. האימהות לקחה אותי למסע בזמן, קילפה ממני שכבות של הגנה, הראתה לי את האור ואז באותה נשימה ממש גם הראתה לי את החושך. האימהות הייתה לי מסע אלונקות, היא הובילה אותי דרך שיאים של עייפות וקושי אל גילוי של כוחות שלא ידעתי שיש בי. האימהות שמה קץ לשאלה "בשביל מה בכלל אני חיה?" וסיפקה תשובה משכנעת לשאלה "מה זאת אהבה?". האימהות שינתה אותי.

עלמה זהר. צילום:
עלמה זהר. צילום:

נעשיתי רכה. אולי זה המגע היומיומי עם יצור שברירי ועדין כל כך, אולי זו ההסתכלות על העולם במבט פתוח ומאמין, אבל פתאום הפסקתי לחפש לי מלחמות. פעם רציתי לתקן את העולם, אהבתי להתווכח, לנאום על "שלום" ועל "צדק". היום אני מודה על כל יום שמסתיים בטוב ויודעת שכל רגע שבו הכל בסדר הוא נס גדול וחסד מופלא.

נעשיתי אטית. הורדתי הילוך. פעם הרגשתי שהחיים קצרים כל כך, שאני חייבת כל הזמן לרוץ אחרת לא אספיק. עכשיו אנחנו הולכים יד ביד בשביל בצעדים קטנים ועוצרים להביט איך חיפושית מטפסת על גבעול. ואני מבינה שאין לאן להגיע, הכל קורה ממש כאן ועכשיו.

התאהבתי. בפעם הראשונה בחיי קפצתי ראש אל תוך האהבה בלי גלגל הצלה. אהבה בלי גבול, אהבה שלמה, אהבה שיכולה לרסק אותי ברגע או לעשות אותי האדם המאושר בעולם. חשבתי שכבר אהבתי, אבל מתברר שכל מה שהיה עד עכשיו היה רק צל חיוור של הדבר האמיתי. ולא אכפת לי אם אני אובייקטיבית או מטומטמת, אני פשוט נפעמת מיופיו, מחוכמתו, מהסלסול של תלתליו, מהצלצול של צחוקו.

התבגרתי. זה לא היה בתוכנית. חשבתי שאשאר ילדה לנצח. במשך השנים ראיתי איך אנשים סביבי הופכים למבוגרים וידעתי שזה לא בשבילי. אבל הילד דורש ממני יציבות וסדר. הוא לא רוצה שנהיה שני ילדים יחד, הוא מתעקש להיות הילד ושאני אהיה האמא. שאהיה קרקע יציבה שעליה הוא יוכל ללמוד ללכת.

*עלמה זהר מפתיעה באלבום ילדים אינטליגנטי ומרגש, "פלא". האלבום מוקדש לבנה הבכור, הלל, שנולד בשנה שעברה, ומבוסס על שירים שהיא שרה לו. ל"פלא" יש את כל הסיכויים להיכנס עמוק ללב הילדים כמו לזה של הוריהם.

הורים וילדים   תגיות:
תגובות

NEWSLETTER

בואי גם, מה איכפת לך?


באנר אחרי פוסט