יו יו 2018 גדול
Share on FacebookPin on PinterestEmail this to someone
הריון ולידה

כל האמת (ורק האמת) על מה שעלול לחכות לך אחרי הלידה

הריוניות מתחלקות לשניים: אלה שרוצות לדעת הכל ולהתכונן ולשלוט בהכל, ואלה שמעדיפות לא לקרוא כלום ולהתמודד עם מה שיבוא, מתי שיבוא ואחרי הלידה. מקובל לגמרי. אני אישית שייכת לסוג של הקונטרול-פריקס שחייבת לדעת הכל. אחרי שיחה שניהלתי השבוע עם אמא מקסימה, חודש וקצת אחרי לידה, החלטתי שעם כל הפסימיות, אני מתכוונת לכתוב ולהגיד את כל האמת ורק את האמת, פסימית ככל שתהיה, על מה עלול לחכות לך אחרי הלידה. תשאלו למה? כי נצבט לי הלב כל פעם שמישהי אומרת לי "אם רק היו אומרים לי קודם, הייתי יכולה לפחות להתכונן". אמרתי לה שאני מנסה להגיד לכולן, אבל הן לא כל כך רוצות לשמוע כי אני קצת הורסת להן את הפנטזיה. אז נכון, אי אפשר ממש להתכונן כי זו סיטואציה שמעולם לא היית בה ואין לך מושג איך תגיבי, אבל ידע זה כוח וכדאי לדעת. זה לא אומר כמובן שהכל יקרה לך, אולי כלום לא יקרה ממה שאגיד כאן והכל יהיה מושלם, זורם, טבעי ושלם. אולי. אבל למי שלא, לא עדיף להכין את עצמך וכמה טלפונים למקרה חירום? אמהות לעתיד בפעם הראשונה – זה בשבילכן באהבה גדולה.

אנחנו כל כך מתכוננות ללידה וכל כך לא מתכוננות לרגע שאחרי. לא תמיד כמו בסרטים (ואצל אחותך וגיסתך), חוזרים לתקתק בית, אוכל, תינוק, בן זוג ואת עצמך בשנייה וחצי. לא תמיד הילד נתפס מעולה ויונק כאילו אין מחר. לא תמיד זו אהבה ממבט ראשון. ובטח ש"חופשת לידה" זו לא חופשה. הנה כמה מהנושאים המרכזיים שעלולים לפגוש אותך ביום שאחרי:

תפרים, טחורים, דליפת שתן ושאר הנאות

מצב אידאלי: לידה מושלמת נטולת כאבים, התאוששות של וונדר-וומן ובלי תפרים/קרעים.

מציאות אפשרית: לידה לא הכי פשוטה (וכדאי לפתור את העניין הזה כשתתאוששי כדי שתוכלי לחשוב על עוד אחד עוד כמה שנים), קרעים, תפרים, התכווצויות רחם חזקות, טחורים מההריון וממאמץ הלידה, או מצלקת כואבת מניתוח קיסרי. כואב לשבת/לשכב/ללכת לשירותים. בקיצור, אווץ'. תוסיפי בריחת שתן בכל אפצ'י ופאן לך במקסימום.

פתרונות להתמודדות: עוד כמה ימים זה יהיה מאחורייך, וכדי לעבור את השבועיים האלה ביתר קלות, בדקי מראש אילו כדורים/משככי כאבים מותר לקחת, תרסיסים ופדים שונים (אלופירסט ופדי מגנזיום למשל ואפילו סתם פד עם טיפה מים ששמת בפריזר) שיכולים להקל על כאבי התפרים, נרות/כדורים/מיץ שזיפים שאפשר לקחת על מנת להקל על היציאות הראשונות. דאגי גם שיהיה לך צעיף (דווקא לא בשביל ללבוש) כדי לכרוך סביב מעקה המיטה כדי למשוך את עצמך לישיבה אחרי ניתוח קיסרי.

הנקה

מצב אידאלי: כולן מכירות את יתרונות ההנקה, היא חשובה, בריאה לך ולתינוק, מעניקה ומחברת. היית מצפה שהתינוק יתחבר כמו קסם לפטמה, הנקה שזורמת בקלות, תינוק רגוע, שבע ושלו, פטמות שמתמודדות בגבורה עם התפקיד החדש ואמא מסופקת ומאושרת.

מציאות אפשרית: הנקה לעיתים ממש לא באה בקלות. את עלולה לסבול מגודש, בצקת, כאבים, פצעים, סדקים, דלקות. חלק מהתופעות נורמליות בימים הראשונים וחלקן נובעות מתפיסה לא נכונה, פיזיולוגיה של פה התינוק ועוד גורמים נוספים. תוסיפי לזה תסכול, חוסר הידיעה אם התינוק אוכל מספיק, וכל זה יכול להכניס לסחרור שעלול לייאש את מי שבחרה להניק, וזה ממש חבל.

פתרונות להתמודדות: קודם כל לדעת שלא תמיד זה עובד בקלות. נסי להתעקש להניק כבר בחדר הלידה או ההתאוששות, כאשר התינוק עירני ומחפש את הפטמה. את יכולה אפילו לעבור בהריון סדנת "הכנה להנקה" על הדקות והימים הראשונים של ההנקה. אם בחרת להניק – דעי שיש פתרון לכל קושי! עוד לפני הלידה דאגי שיהיה לך טלפון של יועצת הנקה טובה ומשאבת הנקה. השבועות הראשונים עלולים להיות מאתגרים. לכל אחד ממצבי הקושי האלה יש פתרון וכדאי לדעת מראש מה כדאי לעשות בכל אחד מהמצבים האלה. למשל, לפצעים וסדקים – יש משחות ורפידות מצוינות. לגודש – עיסוי ומעט סחיטה באמבטיה והנקה לפי דרישה עד שהגוף מגיע למצב של איזון בין ההיצע לביקוש. יש מצבים רפואיים שיכולים להקשות על ההנקה (לשון קשורה, מיעוט ייצור חלב בהתחלה וכו') אז גם אותם כדאי שתכירי. במקרים של דלקת, עור אדום ושד מלא וכואב, חום כללי ותחושה רעה – זהו כבר מצב רפואי המצריך התערבות רופא ולרוב אנטיביוטיקה. ישנם עוד מצבים שונים ורבים שכדאי להכיר כדי להקל על ההתמודדות.

מילה חשובה: בהמולה של בית היולדות, תכירי בכך שייתכן שתרצי מאוד להניק אבל תרגישי שזה פשוט לא הולך, הלחץ מסביב גדול, התינוק בוכה, את כאובה, אין תמיד במיידי עם מי להתייעץ אם החלב לא מגיע. התסכול גדול ואתו גם רגשות האשמה. קחי אוויר ותעשי את המיטב שאת יכולה. התייעצי בבית היולדות או עם מישהי חיצונית. ואם שום דבר לא עוזר ולא מסתדר ואת כבר מרגישה שזה פוגע ביכולתך להיות אמא מעניקה רגועה ושלווה – אז תשקלי אפשרויות אחרות. העולם לא ייתרסק ועדיין תהיי אמא נפלאה וטובה לבייבי שלך.

instagram: kelli_murray
instagram: kelli_murray

ייבוש חלב

מצב אידאלי: לוקחת בבית היולדות את הכדורים מייבשי החלב ולא סובלות מגודש או מלאות והכל סבבה בגזרה הזו.

מציאות אפשרית: יש מקרים שהכדורים נלקחים לא באופן או בזמן הנכון, או לעיתים נלקחים כראוי (או לא נלקחים כלל) ובכל זאת יש גודש חזק, מלאות, לפעמים עד כדי דלקת.

פתרונות להתמודדות: אם החלטת שלא להניק, הצטיידי מראש בכדורים מייבשי חלב ולמדי על אופן לקיחתם. אם לקחת ואם לא, ואת חווה גודש, כדאי ללמוד שיטות לייבוש החלב (כרוב, סחיטה מינימלית להפחתת הכאבים, קומפרסים קרים והרבה סבלנות), תוך כמה ימים זה יעבור.

בכי 

מצב אידאלי: הבייבי שלך יהיה רגוע ושליו מהשנייה הראשונה. יש אפילו סיכוי שלא ייסבול מגזים. הבכי היחיד שתשמעי זה קריאה ממוקדת לאוכל/שינה/חיבוק/החלפה.

מציאות אפשרית: בשביל כל השאר, וזה הרוב, תתכוננו לזה שתינוק בוכה. לפעמים אפילו הרבה. ותתכוננו לזה שלא תמיד תדעו למה (גזים, אי נוחות, חום/קור, רעב, עייפות). במקרים קיצוניים, כדי שלא תגיעו חלילה למצב של תסכול כל כך גדול בשילוב של עייפות וטלטול של התינוק (חס וחלילה!), בקשו עזרה ממישהו קרוב וצאו דקה להרגע ולנשום אויר.

פתרונות להתמודדות: במקום "לאבד את זה", למדי מראש שיטות הרגעה, תנוחות אחיזה, סוגי מנשאים, איך לקחת כמה נשימות להרגע. מבטיחה שבבוא הרגע זה מאוד ייקל עלייך. אפשר גם ללמוד מעט מראש על טיפולים והקלה על גזים (למרות שיש גם סיכוי שהתינוק לא ייסבול מכך כלל).

מצב רוח

מצב אידאלי: תחושי תחושת אופוריה מהשנייה הראשונה, התאהבות וסיפוק, הגשמה והעצמה. מאחלת לך שכך יהיה. אבל לא תמיד זה כך.

מציאות אפשרית: מחוסר התחברות מיידי לתינוק ועד לדכאון אחרי לידה, יש מגוון מצבים רגשיים ונפשיים שליליים שעלולים לעבור עלייך. חוויית הלידה עצמה (בעיקר אם הייתה טראומטית או לא כפי שדמיינת אותה), שינוי זהות, היסוס לגביי בחירות והחלטות, קולות מסביב שמתערבבים עם הקול הפנימי שלך, וכמובן צניחת ההורמונים הטבעית שקורית סביב היום ה-4-5 לאחר הלידה. לעיתים לוקח זמן להתחבר לתינוק ולזהות החדשה שלנו, לפעמים מה שציפינו לא תמיד מתממש, לעיתים התגובות של הסביבה מלחיצות אותנו ומבלבלות אותנו יותר מאשר עוזרות ותומכות. השבועיים-שלושה הראשונים, מתאפיינים ב"בייבי בלוז" (מצב טבעי של רגישות יתר, בכי, התרגשות בקלות, עצבות, חרדה, ועוד). הכי חשוב לשים לב, אם זה לא חולף, או אם זה מחמיר, אם מופיע חוסר תיאבון, חוסר יכולת לישון או לתפקד, עצבות עמוקה, תחושות שליליות וספקות עצמיים, בכי תכוף, תחושת ניתוק, ועוד – פני לקבל עזרה!

פתרונות להתמודדות: אי אפשר לדעת מי תסבול מזה ומי לא, אבל חשוב לדעת מראש שזה הדבר הכי טבעי בעולם, את ממש לא לבד. זה הנושא שהכי פחות מדברים עליו בגלל בושה ופחד להתפס כ"לא בסדר" אבל כל כך הרבה נשים סובלות ממנו ואלה שמבקשות עזרה, חוזרות לעצמן מהר יותר וצולחות את התקופה הראשונה יותר בהצלחה. דברים ייתאזנו בהמשך, גם אם בהתחלה לחלק מכן זה ייראה כמעט כמו סוף העולם.
זה מפחיד לחשוב על זה, אני יודעת. עכשיו אתן מבינות למה נשים בהריון לא באמת רוצות לדעת מה עלול לחכות להן. עם זאת, תחשבו כמה חשוב לדעת.

טיפול בתינוק 

מצב אידאלי: מניחים עלייך את הבייבי ומאותה שנייה את אמא טבעית שזורמת ומתפקדת כאילו זה הילד השלישי שלך. את חשה בטחון ושלווה וזה נפלא. תמשיכי כך!

מציאות אפשרית: מתי בפעם האחרונה החלפת חיתול לתינוק? או קילחת? או הנקת/האכלת? אצל הרוב התשובה היא אף פעם. לאלה שהאמהות לא באה להן בטבעיות, זו לא בושה. זו מיומנות וצריך לרכוש אותה.

פתרונות להתמודדות: תחשבי רגע כמה דברים את צריכה ללמוד והכל ב24 השעות הראשונות לחייו של תינוקך שכבר אמרנו שעלולות להיות גם כך לא הכי נעימות אם את סובלת מכאבים, בצקות ושלל הפתעות: איך להחליף חיתול? איך להניק/לתת בקבוק? איך להלביש? כמה להלביש? כמה טמפרטורה לשים בחדר ובאמבטיה? איך לקלח? איך להחזיק? איך להרדים? וזה רק ביום הראשון. זו לא בושה להתכונן. זה אפילו רצוי. לימדי מאחות/חברה/אמא מנוסה/דולה לאחר לידה, ורצוי טרם הלידה. זה ייתן לך תחושת בטחון במה שאת עושה.

צילום: pixabay
צילום: pixabay

עייפות

מצב אידאלי: עזבי, אין כזה.

מציאות אפשרית: פה לצערי הפסימיות חוגגת. אם חשבת שבטירונות היית עייפה כי ישנת רק 6 שעות – חכי חכי. נדירים התינוקות שישנים לילות שלמים מגיל קטן מאוד. הרוב הגורף של התינוקות מתעוררים בלילה כמה פעמים, עלולים לפתוח חלונות ערות ונשארים ערים כשאת מתה לישון, מתעוררים איך שמניחים אותם ובאופן כללי, מאתגרים אותנו. לא סתם נושא השינה הוא הנושא החם ביותר בעולם התינוקות. הרי בלי שינה אין תפקוד, ועם תינוק – אין שינה. אבל הי, מי אמר שלהיות הורה זה קל?

פתרונות להתמודדות: אז מה כן ניתן לעשות לפני הלידה? להבין קודם כל שזה מה שמחכה לך. לנסות לנוח מתי שרק אפשר (ואני יודעת שאי אפשר). ללמוד שיטות הרגעה, עיטוף, מסאז' וכל מה שיעזור לתינוקכם להיות נינוח ורגוע. לעזוב את הנייד וללכת לישון בערב ברגע שמתאפשר. בחודשים הראשונים אין לתינוק יכולת להרדים את עצמו, הוא זקוק למגע, ידיים, חום וקרבה כדי להרגע ולהרדם. הוא חדש פה בעולם, חשוף, והגוף שלו עוד לא מפריש מלטונין. יגיע הזמן לעזור לו ללמוד להרדם לבד ועד אז, תשמחו שהוא מתעורר לאכול או סתם להרגיש אתכם. זה, בין השאר, המנגנון שמונע אצלו מוות בעריסה. ואם כבר מוות בעריסה, חשוב לדעת לפי הלידה מהן ההנחיות באשר לשינה של תינוק על מנת להפחית ככל הניתן את הסיכוי למוות בעריסה (שינה על הגב, ללא שמיכות משוחררות וחפצים בעריסת התינוק, טמפרטורה של 22 מעלות בעיקר בחורף כי חימום יתר הוא מסוכן וכו').

זוגיות

מצב אידאלי: בן זוגך (או בת זוגך, או כל דמות אחרת שמלווה אותך) יהיו מדהימים, מכילים, עוזרים, תומכים ואוהבים בעולם, זכית אם כך.

מציאות אפשרית: בכל הנוגע לזוגיות, יהיו שינויים גדולים וויתורים כואבים. התקופה הראשונה מוקדשת לתינוק ולצרכיו. זאת זכות, לא קושי. בלתי נמנע שהזוגיות תיפגע, הספונטניות תיעלם, הזמן הפנוי לא קיים והעייפות והמתח יוצרים ויכוחים עם האדם הקרוב לנו ביותר, שהרבה פעמים מרגיש שנדחק קצת הצידה.

פתרונות להתמודדות: תקדישו זמן לפני הלידה לדבר על הציפיות שלכם אחד מהשנייה, איך אתם רואים את גידול התינוק, בנו תכנית איך לעבור את השבועות הראשונים (בעיקר הלילות). שיחה ותיאום ציפיות לפני הלידה, תחסוך הרבה מריבות אחר כך. כשאת כל היום עם התינוק ואין לך שנייה לעשות פיפי, והוא כל היום בעבודה ורוצה טיפה לנוח כשחוזר הביתה ואת רק רוצה שיחליף אותך קצת כדי שתוכלי 3 דקות להתקלח או לאכול משהו – אלה הרגעים שגורמים לפיצוצים. אז תנסי להיערך, לתכנן עזרה מידי פעם ונסו להבין אחד את השנייה. אה, וסבלנות.

מילה על התקשרות
פה יש רק מצב אחד והוא המצב שצריך להיות, אין פה אפשרות אחרת. זה לא עניין טכני, לא ניתן כל כך ללימוד והרבה יותר אינטואיטיבי וזה סגנון ההורות שלכם ומה אתם נותנים לבייבי שלכם. החשיבות של התקשרות בטוחה בין התינוק לדמות מרכזית מטפלת אחת בחייו בשנתו הראשונה, נבדקה במחקרים רבים כמדד לאופיו ועצמאותו של התינוק בבגרותו, היכולת שלו לפתח מערכות יחסים בריאות ולהתנהל בעולם בבטחון וללא חשש. מה שניתן לתינוק שלנו בשנה הראשונה לחייו לא נוכל לתת בשום זמן אחר. קודם כל ולפני הכל, למלא את צרכיו הפיזיים, הרגשיים והנפשיים של התינוק שלנו. להיות שם בשבילו, לנחם, לטפל, להרגיע, לחבק, לדבר אליו בחיוביות וברוגע (כמובן שלכולנו יש רגעי קושי ומשבר אבל זה רגעים קטנים ובודדים), לעזור לו להרדם, להאכיל ולהחליף כשצריך, לנצל את החודשים הראשונים לקרבה ולתווך בין התינוק החדש לעולם החדש עוד יותר עבורו. עיזרו לו להכיר אתכן ואת העולם ולהרגיש שלווה ובטחון. זה הבסיס להכל אחר כך.

ליתר בטחון החזיקי טלפון של יועצת הנקה, אמא מנוסה, רופא הילדים, שעות וטלפון של המרפאה, המוקד והמיון – את תצטרכי את כולם.

כל הכבוד אם קראת עד כאן, חשוב שתדעי שתינוק ראשון זה הפלא הגדול ביותר שתפגשי, האהבה הכי גדולה שתחווי, הסיפוק הכי גדול שתרגישי. יש גם המון צדדים יפים ומאושרים בתקופה הראשונה שלך כאמא, אבל הי, את זה את שומעת מכוווולן סביבך, בשביל זה את לא צריכה אותי. אחרי הכל, זכרי שזו תקופה סוערת וקצרה שחולפת לאחר מספר חודשים והבייבי שלך פשוט שווה לעבור את הכל בשבילו/ה. שימרי על אופטימיות גם ברגעים הקשים, כי זה המסע הכי מופלא של חייך! בהצלחה!

קרן קירשנר-סמואל, חיבוק של אמא, היא מדריכת תנועה לנשים בהריון ולאחר לידה ומעבירה שיעורים קבוצתיים ומפגשים אישיים של תנועה, תמיכה והדרכה. לפרטים נוספים ויצירת קשר לחצי כאן.


כתבות נוספות של קרן קירשנר סמואל:
כך תשמרי על רצפת האגן
פעילות גופנית אחרי לידה
10 דברים שמחכים לכם כשתהפכו להיות הורים
10 דברים שכדאי לדעת מראש על תינוקות
עייפות, מאמץ ועומס על השרירים: כך תשמרי על גופך לאחר לידה
ילדת? בשעה טובה! ועכשיו לבירוקרטיה

הריון ולידה   תגיות:
תגובות

NEWSLETTER

בואי גם, מה איכפת לך?


צ'ארלי בננה 180_960