יו יו 2018 גדול
Share on FacebookPin on PinterestEmail this to someone

פורסם בתאריך קטגוריות טורים אישיים
טורים אישיים

ההריון השני שלי: האם אנחנו באמת מוכנים לזה?

אז מה זה אומר הריון שני והאם הוא באמת כל-כך שונה? זה מתחיל עם הגילוי, וזה השלב שאני נמצאת בו.

אחרי תקופת זמן כלשהי שניסיתם ובדקתם ורציתם, ואיכשהו בין עייפות בלתי נגמרת למחלות חורף ולטיפול בבת השנתיים שקראה את הספר "terrible two" והחליטה לבדוק את כל הסעיפים על אבא ואמא – אפילו הצלחתם. ואז חייבת לעבור שוב המחשבה האם אנחנו בטוחים (?), אבל את יודעת שזאת לא שאלה שאפשר לענות עליה בהגיון ואת חוזרת בראשך אל ההריון הראשון.

פחדתי נורא שהחיים, כמו שהכרתי אותם, יפסקו. וזה בדיוק מה שקרה. אבל במקום דכאון אחרי לידה, שהכנתי את עצמי לבואו, קיבלתי תשובה לשאלה הכי חשובה בחיי – שאלת הבדידות הקיומית. גיליתי שאו שאני עייפה מדי מכדי להרגיש את החוסר ההוא שהרגשתי פעם, או… שהוא כבר לא קיים! ולא אכפת לי אם זה פמיניסטי או לא, אם זה בריא יותר או פחות (לצורך העניין), אבל האהבה החדשה שלי שמחזיקה לי את היד ומלטפת לי את הלחיים – הריח שלה, המבט שלה, שכשהיא היתה תינוקת ראיתי בו את המבט שלי – כל אלה פתרו לי הרבה שאלות. לראות את אבא שלה מאוהב בה לא פחות, לראות את המבט המעריץ שלו אלי בגלל "שהיא באה מתוכך", כל זה פתר לי הרבה מאוד סוגיות של הקלות הבלתי נסבלת של הקיום.

למען האמת הקיום נהיה הרבה יותר ברור ונסבל. למעט דבר אחד: העייפות! האויב מספר אחד של כל הורה באשר הוא. וגם עם זה, אנחנו איכשהו מסתדרים. לא בקלות אמנם. גם לא מתרגלים. יותר נכון לומר – מסתגלים ושורדים. מחליפים בינינו ומשלימים לפעמים בשעות האחר הצהריים המשותפות. אבל המילה מתרגלים גדולה על זה. לגוף זה חסר, הוא חלש יותר, הוא התבגר. בכל זאת, עם לב מלא יותר, אתם יכולים להיות אחרי שלוש שעות של שינה לא רצופה בלילה, ועדיין, כשהיא מתגלגלת מצחוק אתם ערניים, חדים ומאוהבים מאי פעם.

ויש את כל החכמולוגים שטורחים לומר לכם "ילד אחד זה רווקות", המחשבה שהכמה דקות שעוד יש לכם פה ושם, הולכות להיות הפנטזיה הכי גדולה שלכם אם תביאו לעולם עוד אחד – היא מחשבה קשה. גם ככה שניכם מרגישים באופן כמעט קבוע שלא הייתם איתה מספיק זמן היום, והמחשבה שתכף היא תחלוק את הזמן שלה עם אח או אחות, את זמן האיכות שיש לה עם שניכם, או כל אחד לחוד, שהוא הזמן הכי נפלא בעולם – המחשבה שכל זה ייעלם, או יפחת – כואבת. כמעט בלתי אפשרית. לכן חייבים לזכור, גם בפעם הראשונה איחלו לכם כולם "חכו חכו", גם בהריון הראשון אמרו לכם שאתם עומדים לאבד כל רמז לרומנטיקה, שאתם הולכים להתגעגע לחיים הקודמים שלכם, שבעלך יכול לשכוח מאהבתך ועוד ועוד איחולים לבביים שכאלה. וכמובן שהדברים הם לא שחור לבן, אבל ההכללות הנוראיות האלה הן הדבר האחרון שצריך להיות שקלול בהחלטה שלך או שלכם.

pixabay
pixabay

נכון, החיים השתנו, אבל אני אישית רק צמחתי, ויש לי לא מעט מכרות שחולקות איתי את אותה התחושה. גם אם אתן כמוני, פחות מתחברות למילה "מעצימה" עדיין – חוויית האימהות פותחת אותך לסיטואציות שבחיים לא הכרת, והיא מלמדת אותך התמודדויות חדשות ומוציאה ממך כוחות שלא דמיינת שיש לך ותחושות שלא הכרת ונאמנות ואהבה. אחרי הכל את יוצרת תא משפחתי, יצרת בריאה חדשה וזאת תחושה שאי אפשר להסביר במילים ואף אחד לא יאמר לך: "נכון, זה לא יהיה קל, אבל את הולכת לקראת החוויה הכי גדולה ומיוחדת של חייך". ואף אחד לא יגיד לכם "נכון, בקרוב הזוגיות שלכם עומדת להשתנות, היא תעבור שלב, תגיע לספרה אחרת, מיוחדת ונפלאה מכל".

אז גם עכשיו, לקראת הפעם השנייה, שעדיין לא סיפרת עליה לאף אחד (למעט מי שקוראת כאן), גם עכשיו את חייבת לזכור את כל זה, לא להקשיב לקולות החיצוניים ולהגיד לעצמך ולעצמכם את כל הדברים הנפלאים שקרו מאז שילדת בפעם הראשונה. את אחרת ואת נהדרת לא פחות ותהיי אמא אחרת ותהיי אמא נפלאה דייה, אם הצלחת ואם פישלת בפעם הראשונה כשלא ידעת כלום ועדיין הכל טוב כי זכרת לחבק את עצמך ואותו ולא משנה מה. אז הפעם השנייה תהיה אמנם אחרת, אבל לא פחות טובה.

רחלי היא עורכת תוכן, כותבת, משחקת, בלוגרית, עוסקת בפרסום ובניו מדיה ולא בהכרח בסדר הזה. אמא שלה, אוהבת אותו ואת מי שבדרך. מפסלת בבצק, מתמחה בשירי פרפר נחמד ובעלת שיא בהרדמות אחרי העמוד הראשון של הספר כבר שנתיים וחמישה חודשים.

טורים אישיים   תגיות:
תגובות

NEWSLETTER

בואי גם, מה איכפת לך?


באנר אחרי פוסט