יו יו 2018 גדול
Share on FacebookPin on PinterestEmail this to someone
מגזין

אני כבר לא תינוק: איך לגדל ילדים עצמאיים?

קצת כמו עצמאות המדינה שמגיעה יחד עם כאב והרבה מלחמות, כך לעיתים נראה שמלחמת העצמאות עם הקטנים כרוכה בהרבה כאב ודורשת המון סובלנות.

זה יכול להיות מהמקום שאנחנו רוצים שהילדים יקבלו עצמאות – יאכלו עם כפית לבד, ידעו ללכת לשירותים לפני שיוצא הפיפי והקקי במכנסיים, ואפילו שילמדו לשחק לבד בזמן שלאמא/אבא יש שיחת טלפון חשובה שצריך לענות לה.

והצד השני, שרוצה ללבוש לבד את הנעליים דווקא בבוקר לחוץ, ללכת לבד לגן ולעצור על כל פרח ונמלה דווקא ביום שיצאנו באיחור, או להתעקש ללכת לגן השעשועים של "הגדולים" ואנו זקוקים ל-7 עיניים דווקא אחרי לילה לבן או יום מתסכל בעבודה.

צריך לזכור ששני הדברים הולכים יד ביד. אז איך אפשר לגרום לעצמאות ולהרגשת ביטחון ועדיין לאפשר לעצמנו מספיק כוחות להתמודד עם מאבק העצמאות הקטן שלהם?

ולתפארת מדינת ישראל
עצמאות לא מתרחשת ביום אחד. עצמאות היא תכונה פנימית שמגיעה מביטחון ויכולת לשלוט בעולם. אנחנו לא יכולים ללמד עצמאות. אנחנו רק יכולים לתת את התנאים האופטימליים כדי שתצמח ולעודד כשזה קורה.

העניין הוא לנסות לזהות סימנים קטנים של רצון ולעודד. לתת להם לנסות לבד גם אם זה לא מושלם, לא מדויק. לא לרוץ ולתקן. זה יכול להתחיל מלהשחיל טבעת בצורה הפוכה, ועד ללבוש את החולצה לגן הפוך (לא לדאוג אפשר להפוך אותה אחר-כך או לבקש מהגננת). חשוב לתת להם חוויות הצלחה בשליטה על העולם.

יחד עם זאת, צריך לזהות תסכול של אי הצלחה ולהיות קשובים גם לכך. לנסות להיות שם בתסכול. לא לתקן או לעשות במקום אלא לעזור ולעשות ביחד.

צילום: pixabay
צילום: pixabay

יש קו דק בין לעשות ביחד ללעשות במקום. הסממן העיקרי הוא תחושת השליטה. אפשר לעשות הרבה כל עוד התחושה נשארת אצלם. להחזיק את היד, אך היד שלו נוגעת. לנעול נעל אחת בזמן שנועל את השנייה, לכוון לכיוון הנכון או להסביר איך. הכל בהתאם לגיל ולרצון שלהם.

להכין קרקע למקומות בהם הילד יכול לגלות את העולם ולהעסיק את עצמו. להתחיל אפילו מכמה דקות ולהעלות לאט לאט. להתחיל בלהציע מה לעשות, ואז שימשיך לבד. לא רק בגלל שאנחנו חייבים כרגע, כי אז אנחנו במצב פחות סובלני, אלא גם כאשר אנחנו סובלניים ואין לחץ. הילדים ירגישו נינוחים יותר, ולנו תהיה הזדמנות לזוז הצידה ולעשות לנו כוס קפה או להיזכר שלא הכנסנו שום דבר לפה מאז הבוקר.

וקצת על המלחמות
זה בסדר גם להגיד "לא עכשיו" ו"אחר-כך". גם בחיים לא ניתן להיות עצמאיים כל הזמן.
חשוב להפריד בין המקום של למידת עצמאות לבין "אני רוצה", ולכוון את המקום לרצון. להגיד שאתם מאמינים שהם יכולים לבד, אבל ממהרים, אבל זה כרגע לא אפשרי או מסוכן. ואם אפשר, לתת להם זמן שבהם יוכלו לעשות ו"להוכיח" שהם יכולים.

חשוב לזכור שזה תהליך שלוקח זמן. וכמו כל תהליך לפעמים גם צריך להיות מוכנים למו"מ. גם כשלנו לא נוח, גם שלהם קשה. זה בסדר. לתמוך, לעודד (גם את עצמנו) ולנשום עמוק עמוק.
חג עצמאות שמח ושיהיה לכולנו "צעדים ראשונים בלי אמא/אבא" קלים.

נעמה רבינוביץ עם שלם, מטפלת משפחתית זוגית ומדריכת הורים. לפרטים נוספים וליצירת קשר לחצו כאן.

מגזין   תגיות:
תגובות

NEWSLETTER

בואי גם, מה איכפת לך?


באנר אחרי פוסט